אהבה דליקטס

אתמול קבעתי עם יובל ומאיה לארוחת ערב אצלי. תכננתי להכין פסטה עם עוף ברוטב קוקוס ובזיליקום (אני חובבת מתכונים משונים). בשמונה , עת יצאתי מהגלריה, נזכרתי שאין לי עוף בבית. זו יפו, חשבתי לעצמי, הכל פתוח עד מאוחר, אך אבוי אף לא אחת מן הקצביות לא היתה פתוחה.  גם חינאווי על קבביה המהוללים הפנתה לי גב מסורגי אלומיניום עצובים.

 

השעה היתה כבר שמונה וחצי, התקשרתי ליובל "איפה את? כולם כבר פה חוץ מהמארחת" מי זה כולם? "צ'יקי ליבסקר ושירלי " מסתבר שצ'יקי וליבסקר הלכו לאכול במסעדת האחים מהפוסט הקודם, ואיכשהו הגיעו ליובל שהגיע אליי. הם טענו שהפעם היה פחות טעים שם, אצטרך לבדוק את הנושא שוב.

"יובל, אני בצרה, אני זקוקה לעוף!" , יובל בן עמי, היפואי הותיק, אמר בביטחון בקולו הנמוך והרועם "אל דאגה, יש רוסקי דליקטס. רדי על יפת, לפני בת ים יש תחנת דלק 'סונול' ובתוכה מסתתרת חנות מעדנים רוסית, שם תקני עוף ותביאי לי שלוש מהבירות הכי אקזוטיות שתמצאי"

 

לפני כשמונה שנים, כשעוד גרתי עם הורי ברחובות, נפוצה שמועה בקרב יוצאי ברית המועצות לשעבר שנפתחה חנות רוסית בראשל"צ. אני זוכרת שנסענו במיוחד לאזור התעשייה בראשון לציון לחנות הראשונה של טיב טעם. אני זוכרת שראשנו הסתחרר, כל כך הרבה נקניקים גבינות, מעדנים ואלכוהול במקום אחד! היינו כשיכורים (גם טעימות הוודקה עזרו) והעמסנו את עגלתנו בכל טוב.

מאז טיב טעם הפכה לרשת מפלצתית, יוקרתית, נקיה ומצוחצחת, ואפשר לקנות שם היום אפילו  אצות לגלגול סושי.

רוסקי דליקטס היא בדיוק מה שטיב טעם היה בהתחלה, חנות מעדנים רוסית מורחבת. היא לא כל כך מצוחצחת וחלק מהעובדים לא מדברים מילה בעברית, אך יש בה מגוון בלתי אפשרי של נקניקים, גבינות ובירות. בקבוק אחד מן הבירות בצבץ מן המדפים, צבעיו היו כחול וירוק והוא נראה כל כך סובייטי שלא יכולתי שלא לקנותו, על התווית התנוסס ברוסית השם 'ז'יגולבסקיה' בירה מוסקבאית.

 

לקחתי את השלל ורצתי לביתי לקבל את האורחים. צ'יקי וליבסקר ישבו בסלון, יובל קצץ סלט מופתי ומאיה היתה בדרכה אלי. תוך חצי שעה מאיה הגיעה, צ'יקסקר עזבו, התקנו ארוחה מפוארת וישבנו לאכול.

בזמן הארוחה דיברנו על אהבה, על הקשרים הרומנטיים שנפרמים ונרקמים בחיינו. אמרתי ליובל שהוא לובש את ליבו על שרוולו, ושזה ראוי להערכה, יובל אמר שהוא מקווה בקרוב להחליף חולצה.

 סיר פסטה, קערת סלט ושלושה בקבוקי בירה לאחר מכן הגשם החל לזלוג, יובל שנתקע בביתי לקח את ספר השירים הלא מוצלח של עמוס אטינגר "רבע לפני חצות" והחל לקרואו בקול, "רבע לפני ספר שירים" היה שם יותר מתאים, העיר. אבל אותי, שירה כמעט טובה, מצחיקה ממש וכמו קשר אהבה לא ממומש, היא גורמת לי לחשוב מה היה יכול להיות, אם היינו משנים משפט, תזמון או מתקנים טעות, איזה שיר מפואר יכול היה להיות. ויש שירים שלא משנה מה תעשה איתם הם לא יהיו שיר אף פעם. אולי פזמון אבל אפשר לקנות אותם בספריה של האוניברסיטה תמורת חמישה שקלים ולבדר בהם את האורחים- איך זה מקביל לאהבה? אני לא יודעת, אבל הכל מקביל לאהבה באיזשהו אופן.

 

רוסקי דליקטס (מעדנים רוסים )- רחוב יפת ,תחנת הדלק סונול טלל, רחוב יפת לכיוון בת ים מדרום לבתי הקברות.