יום ראשון, 7 בדצמבר 2008

Live in Ramallah


מה את עושה כאן שאל אותי ג'אדמטיילתעניתי אינסטינקטיביתג'אד היה עטוף בחאן,הכפיה המסורתיתעינינו היו שיכורות ונוקבות והוא עורר בי סקרנות ג'אד צחק לתשובתי. הוא שאל אותי מה באמת אני עושה כאןברמאללה באתי לראותבאתי למצוא תקווה לשינויעניתי את התשובה הכי קרובה לאמת שיכולתי לענותמתוך הסבכים של השקריםהזהות הבדויה והפחד ניסיתי לדלות חוטים של אמת הרי באתי לשוחח ולהכיר ולא לגלם דמות במחזה שהמציאות הפוליטית כפתה עלינו.

 הוא אמר שיש תקווה לשינוי כל עוד יהיה מאבק לשחרורהוא התיר את הכפייה מצווארו הסביר לי מה היאהסביר לי שעלינו ללחום למען החופשזו הנקודה בה ידעתי שהכל ישתנהכל שיחותינו שקדמו לרגע הזהעל האפייההאמנות ועל החייםהפלירטוט המאופק שלנוהכל יישכח ויקבל תפנית חדה.

 כבר לא נהיה שני אנשים שמנהלים דיאלוג בבר אופנתי ברמאללהאני אהיה הזרה והוא יהיה הקיצוני המתגונןהקורבן הזועםהנואם והשונא.

 "אני לא אוהב את הזריםאני לא אומר שום דבר עלייךבמחילה, אך נדמה לי שכולם מרגליםלאו דווקא לישראל אלא למדינות שלהםהנהנתי בשתיקה אמרתי שרק הגעתי ואני עוד לא מתמצאת.... "הם שואלים אותי למה אנחנו אלימיםהוא המשיך "למה אנחנו מבצעים פיגועים בתל אביב והורגים גם ילדיםיש לנו זכות להרוג כל ילד כל עוד הכיבוש נמשךהשתתקתיהצגתי את עצמי כאוקראיניתבכל מאודי רציתי לאמר לו שאני ישראליתשהבחורה איתה דיבר בדקות האחרונותשאיתה צחק והסכים היאהיא המפלצת אותה הוא שונארציתי לדבר איתו על אלימות כמו שהייתי מדברת עם ישראלי ימני קיצוניאך השתתקתיידעתי שאם אחשף בכל דרך אעמיד את עצמי ואת חבריי בסכנהידידנו מרמאללה כבר הרגיש את המתח ורק חיכה לסימן ממניהזמנו חשבון והסתלקנו

אחמד, המארח המקסים שלנו התעצב, "זה הערב הראשון שלך ברמאללה והפלסטינאי השני אותו את פוגשת הוא כזה," אמר. לא היתה לי סיבה להתעצב. באתי לראות את רמאללה על כל גווניה ופניהאחד מהם היה של שנאה, שנאה שכל כך מוכרת לי מהצד השני

המקף המפריד בין ישראל לפלסטין התארך והפך לדרך  שהחלה במזרח ירושליםעברה בקלנדיהונמתחה עד רמאללהעם הימתחו של המקף הוא קיבל איכויות חדשותהמקף הפך למראה הקיצוני הימני הישראלי מול בבואתו הפלסטיניתהחרדה שלי למראה כל שוטר הדגימה לי כיצד מרגיש כל פלסטיני בכל מקום בארץולרגע אני הייתי הנרדפתבמקום לא ליחוקית ולא חוקיתפולשתאך עדיין באתי למקום נכבש מתוך זהות כפויה של כובש ודבר לא ישנה זאתגם לא לבי הפועם בדהרה במחסום.

גם רמאללה עצמה מחולקת לבבואותיש רמאללה של חוץ ורמאללה של פניםבחוץ צנועיםהנשים מכוסות ראשנשים צעירות לא מתרועעות עם גברים צעיריםהלבוש צנוע והמבט ביישן אך בפניםבמקומות הנכוניםבמספר בתי הקפה האופנתיים בבר המרכזי זו רמאללה של פניםרמאללה הליברליתהשכבות מוסרותהאידאולוגיה הפוליטית נשמרת אך הדתית נשארת בחוץ כמו נעליים בכניסה למסגדאפשר לראות נערות בלבוש מינימלישולחנות מעורביםאלכוהול זורם ואווירה קלילה אפשר היה להגיד שזו בועה מן הסוג האסקפיסטי של תל אביב אך זו לא פריווליגיה שניתנה להםבועה זקוקה לתנאים אחרים כדי הלתקיים  וברמאללה האוויר אינו מספיק יציב כדי שאפילו מעטה דקיק של שאננות ייווצר.


איני יודעת אם הקסם בטיול היה באיסור או בזרותבידיעה שאתה במקום אחר מחוץ לארץ ובתוך הארץבעיר שהיא הדבר הכי קרוב לאורבניות בשטחיםלפחות כך נדמה לינהניתי ברמאללה נהניתי מהטיול על מורכבותועל רגעיו המפחידיםהמורכביםהמצחיקים וההזויים


נהניתי מפאדי שהלין אותנו בביתוקירותיו היו מלאים בגלויות נוסטלגיות של פלסטין וכרזות פוליטיות, free palestine, boycot israel בווריאציות שונותוהמארח בתחילה מסוייג מעט  מהחברה הישראליתהשתחרר עם האלכוהול ועם אווירת סוף הלילה וצחוקו הצטרף לצחוק המתגלגל של כולנו צחוק של שחרור מתחיםצחוק שעלה מתוך פקעת חרדות וגם מתוך רוח טובה וחברות.

 הגעתי לרמאללה עטופה בצמר גפן של ידידותחברה טובה משמאל ורע שאין כמוהו מימיןאליהם הצטרף המארחיליד המזרח התיכוןפעיל מקומי אדם רחב לב ואופקיםהוא לקח אותנו בערב למקומות הנעימים והמעניינים לבלות בהם ובבוקר הוליך אותנו למוקטעהלא תכננו להיכנס לשם המוזוליאום לעראפת פתוח למבקרים אך נאמר לנו שיש צורך במסמכים הפקדנו בידי החברה הבינלאומית מצלמה וחיכינו לה בחוץ.,

 אני הייתי חייבת להתחכם ולצלם תמונות באופן סמוי ממש צלמת עיתונות נועזתתוך דקה ניגש אלינו חייל פלסטיני ואמר משהו בערבית שנשמע כמו, "מה אתם עושים פהניירות בבקשהאחרי חלופת מספר מילים עם המארח הוא ביקש באנגלית לא לצלם ואמר שאם אנחנו רוצים אפשר לצלם בפנים לא נותרה לנו ברירה וניגשנו לכיוון השערהתבקשנו להפקיד את תיקינו בכניסהתעודות הזהות הכחולות שלנו נשארו בידי השומרים, נסתרות בתיקים, ואנחנו נכנסו פנימה.  אני במוקטעהקברו של עראפתשברי חדשות מתחילת המאה ריצדו במוחיהצטלמנו בהתרגשותלא מאמינים שאנחנו כאןשיא ההסתננותהאיסור הסימבולי ביותרביקשנו מהאחראי במקום לצלם את ארבעתנולא מאמינים שאנו כה נועזים וחצופיםמנסים לא לצחקק מעצבנותמנסים להיזכר שאני נמצאים בכל זאת בקברו של עראפת.

לאחר הביקור חזרנו למרכזהעיר היתה הומה ושוקקת בגלל חג הקורבןלא יכולנו למצוא עיתוי יותר טובמכל הכפרים באיזור הגיעו עוד ועוד אנשים, ממלאים את הרחובות המלאים בבלונים מרחפיםגם בדיסנילנד לא ראיתי כל הרבה הליום צבעוני

השוק שקקהרחובות נהרוהשלטים דלקו וכל טוב שטף את הרחובות.  מנעליים עד קלמנטינותהדוכנים היו צבעוניים ומפתים ורק הדחיסות והצפיפות פגמו בהנאהמסביב לכיכר המרכזית נסעה משאית של החזית העממית לשחרור פלסטין הרמקולים זעקו "פלסטין שלנוונערים טיפסו על האריות בכיכרבאופן מוזר היתה יותר אופטימיות מאלימות ברגע הזהרגע של התאחדות הערבית שלי לא מספיק טובה כדי לקלוט דקויות של אלימותולמעשה הערבית שלי אינה קיימת כללייתכן וזה היה רגע רווי בלאומנות ואלימות אך אני ביקשתי תחת השמיים התכוליםהיום הבהיר והככר המרשימה לחוות רגע מלא תקווההרי נאמנות מוחלטת למציאות לא היתה מאפשרת אף רגע של שחרור והנאה בטיול הזה ולמעשה בכל החיים המורכבים שלנו כאן

יש רגעים של שכחה והדחקה ושי רגעים ברורים של דכדוךחוסר אונים וצער ויש רגעים בהם משהו נוצרמשהו בלתי רגילרגעים בהם האדם מתעלה על הפוליטיקה ויוצר קשר מבעד למחסומי השנאה והפחדיש סיבות רבות להרגיש תקווה וסיבות רבות יותר להתאייש לחלוטיןהמסע שלי לראמללה הוא מסע קטןרדוד ואמיץ בדרכו אך הוא חלק ממסע ההיכרות שלי שיאפשר לי לי לראות יותר מבעד לעינו של האחרה-אחר בהא הידיעהלא האחר הפוליטיאלא האחר האנושי החברתי.  כל כך הרבה מחסומים שמפלגים בינינומחסומים של לאוםמגדרשל היסטוריה ושל בטוןחציית המחסום ביני לבין האחר לא מחייבת תעודת זהות כחולהאו נסיעה לרמאללה אך היא מחייבת מעבר על החוק מעבר על פני המוכר ובטוחערעור על הפקודות המוטמעות בנו.  והשכר לאחר החצייהלאחר רגיעת הלב הפועםלא יסולא בפזזהו השכר של חציית הגבולות והמקפים.  


*עוד על הטיול אפשר ומומלץ לקרוא אצל חברי למסע, יובל בן-עמי




















יום שלישי, 28 באוקטובר 2008

אהבה דליקטס

אתמול קבעתי עם יובל ומאיה לארוחת ערב אצלי. תכננתי להכין פסטה עם עוף ברוטב קוקוס ובזיליקום (אני חובבת מתכונים משונים). בשמונה , עת יצאתי מהגלריה, נזכרתי שאין לי עוף בבית. זו יפו, חשבתי לעצמי, הכל פתוח עד מאוחר, אך אבוי אף לא אחת מן הקצביות לא היתה פתוחה.  גם חינאווי על קבביה המהוללים הפנתה לי גב מסורגי אלומיניום עצובים.

 

השעה היתה כבר שמונה וחצי, התקשרתי ליובל "איפה את? כולם כבר פה חוץ מהמארחת" מי זה כולם? "צ'יקי ליבסקר ושירלי " מסתבר שצ'יקי וליבסקר הלכו לאכול במסעדת האחים מהפוסט הקודם, ואיכשהו הגיעו ליובל שהגיע אליי. הם טענו שהפעם היה פחות טעים שם, אצטרך לבדוק את הנושא שוב.

"יובל, אני בצרה, אני זקוקה לעוף!" , יובל בן עמי, היפואי הותיק, אמר בביטחון בקולו הנמוך והרועם "אל דאגה, יש רוסקי דליקטס. רדי על יפת, לפני בת ים יש תחנת דלק 'סונול' ובתוכה מסתתרת חנות מעדנים רוסית, שם תקני עוף ותביאי לי שלוש מהבירות הכי אקזוטיות שתמצאי"

 

לפני כשמונה שנים, כשעוד גרתי עם הורי ברחובות, נפוצה שמועה בקרב יוצאי ברית המועצות לשעבר שנפתחה חנות רוסית בראשל"צ. אני זוכרת שנסענו במיוחד לאזור התעשייה בראשון לציון לחנות הראשונה של טיב טעם. אני זוכרת שראשנו הסתחרר, כל כך הרבה נקניקים גבינות, מעדנים ואלכוהול במקום אחד! היינו כשיכורים (גם טעימות הוודקה עזרו) והעמסנו את עגלתנו בכל טוב.

מאז טיב טעם הפכה לרשת מפלצתית, יוקרתית, נקיה ומצוחצחת, ואפשר לקנות שם היום אפילו  אצות לגלגול סושי.

רוסקי דליקטס היא בדיוק מה שטיב טעם היה בהתחלה, חנות מעדנים רוסית מורחבת. היא לא כל כך מצוחצחת וחלק מהעובדים לא מדברים מילה בעברית, אך יש בה מגוון בלתי אפשרי של נקניקים, גבינות ובירות. בקבוק אחד מן הבירות בצבץ מן המדפים, צבעיו היו כחול וירוק והוא נראה כל כך סובייטי שלא יכולתי שלא לקנותו, על התווית התנוסס ברוסית השם 'ז'יגולבסקיה' בירה מוסקבאית.

 

לקחתי את השלל ורצתי לביתי לקבל את האורחים. צ'יקי וליבסקר ישבו בסלון, יובל קצץ סלט מופתי ומאיה היתה בדרכה אלי. תוך חצי שעה מאיה הגיעה, צ'יקסקר עזבו, התקנו ארוחה מפוארת וישבנו לאכול.

בזמן הארוחה דיברנו על אהבה, על הקשרים הרומנטיים שנפרמים ונרקמים בחיינו. אמרתי ליובל שהוא לובש את ליבו על שרוולו, ושזה ראוי להערכה, יובל אמר שהוא מקווה בקרוב להחליף חולצה.

 סיר פסטה, קערת סלט ושלושה בקבוקי בירה לאחר מכן הגשם החל לזלוג, יובל שנתקע בביתי לקח את ספר השירים הלא מוצלח של עמוס אטינגר "רבע לפני חצות" והחל לקרואו בקול, "רבע לפני ספר שירים" היה שם יותר מתאים, העיר. אבל אותי, שירה כמעט טובה, מצחיקה ממש וכמו קשר אהבה לא ממומש, היא גורמת לי לחשוב מה היה יכול להיות, אם היינו משנים משפט, תזמון או מתקנים טעות, איזה שיר מפואר יכול היה להיות. ויש שירים שלא משנה מה תעשה איתם הם לא יהיו שיר אף פעם. אולי פזמון אבל אפשר לקנות אותם בספריה של האוניברסיטה תמורת חמישה שקלים ולבדר בהם את האורחים- איך זה מקביל לאהבה? אני לא יודעת, אבל הכל מקביל לאהבה באיזשהו אופן.

 

רוסקי דליקטס (מעדנים רוסים )- רחוב יפת ,תחנת הדלק סונול טלל, רחוב יפת לכיוון בת ים מדרום לבתי הקברות.

 

יום שני, 27 באוקטובר 2008

נפגשנו כך

לא תכננתי לעבור ליפו, זה פשוט קרה. חיפשתי דירה בשיא העונה והיו לי דרישות בלי מתפשרות. רציתי חניה צמודה, בית מטופח, שיקבלו את הכלבה שלי, ושכ"ד סביר. רציתי לגור רק בין השדרות (בן גוריון ורוטשילד), אחרי שנה בפלורנטין רציתי לחזור למרכז.

אבל אז זה קרה, ראיתי בהומלס מודעה עם בית יפהפה, בית כמו שתמיד דמיינתי, עם רצפות מצויירות, תקרות גבוהות, קשתות ועמודים. באתי לראות והתאהבתי אך היססתי עד מאד. יובל, השכן המיועד, שיכנע אותי שכדאי. שאני אהנה כאן, ושבנוסף, הוא נמצא באיזור.

 

לא תכננתי לגור ביפו, לא ידעתי עד כמה היא קסומה. לא ידעתי שכשאצא לשדרה מעבר לפינה אמצא חנויות תבלינים, קצביות, מאפיות, מעדניות קטנות ומשובחות שפתוחות גם בשבת וגם מאוחר בלילה. לא ידעתי שהמלבי הטוב באיזור נמצא מעבר לפינה ושחומוס אבו חסן הוא לא האופציה הקולינארית היחידה.

 

אני מגלה את יפו לאט לאט, יום אחרי יום, סמטה אחר סמטה

 

ביום שבת לפני שבוע נפגשתי עם צ'יקי, אהרון שבתאי והלן בקפה 'פועה' המקסים בשוק הפשפשים, הקפה היחיד  בו אתה יכול לקנות את הכלים מהם אתה אוכל/ שותה ואת הכיסאות עליהם אתה יושב.

 הצעתי שנלך לחוף הקשתות,(חוף הריף הנמצא על הגבול בין שכונת עג'מי לג'בליה).  זהו ללא ספק החוף היפה בגוש דן. בצידו הדרומי צוק ומעבר לו טיילת בת ים , מצידו הצפוני עבודות בנייה להמשך הטיילת ובמרכזו חומות וקשתות. מאחוריו נפרשת שכונת עג'מי- מקום בו הבתים תלויים טלאי על טלאי, חלקן פנינות ארכיטקטוניות וחלקן חורבות. אומרים שעוד 10 שנים כל השכונה תהפוך לנווה צדק ועג'מי תאבד את קסמה. אך עד אז אני מתכוונת ליהנות ממנה.

לאחר רחצה בים עלינו למסעדת 'באבאי' הצמודה לחוף, ישבנו על הבר שצופה לים, התבוננו בשקיעה ושתינו כוס תה עם נענע. זו מסעדת דגים מאד חמודה והאוכל בה נראה לא רע וקצת יקר. הישיבה על הבר סיפקה לנו חוויה לא רעה בעבור 10 שקלים.

 

מן החוף עלינו לבקר חבר של צ'יקי שגר בסמוך וזכינו להשתרע על מחצלות במרפסתו ולשתות עוד תה, הפעם מלואיזה ולימונית אשר קטף מחצרו, לצד התה היו גם קפה מצויין ותמרים טעימות. אחת האורחות בבית החבר עובדת ב"סדאקה רעות" ארגון המפגיש ערבים ויהודים, אני אמרתי שארגונים זה נחמד. אך לבקר חבר בספונטאניות, לשתות אצלו תה ולקשקש זה הדו- קיום האמיתי.

 

כשיצאנו משם ביטננו עוד קרקרה, ההליכה משוק הפשפשים לחוף (כ25 דקות) עייפה אותנו ועצרנו במקום הראשון שניחוחות מזון עלו ממנו. בפינה עמד מזנון קטן מואר בפלורסנט, כיסאות כתר עמדו בחוץ וריח של בשר עלה ממנו. במקומות כאלו אתה מהמר, זה או  אלוהי או קלקול קיבה.

הימרנו ואני שמחה שכך. תמורת 20 ₪ לבן אדם אכלנו כיד המלך, שיפודים, סלטים וחומוס מהטעימים שאכלתי. אני מעדיפה מסבחה אך החומוס שם היה כה חלק וקטיפתי שלא יכלתי להתנגד לו.

למקום קוראים "מסעדת האחים" והוא נמצא ברחוב "אסף הרופא" בשכונת ג'בליה.

 

משם הלכנו ברגל לביתי וחתמנו את היום בקפה משובח, החברים היו צריכים לאזור כוחות כדי לחזור ל"עיר". ואני הלכתי לקנות אופניים כדי שאוכל לדווש אחרי המקף ולגלות עוד אוצרות נסתרים.


פועה- רבי יוחנן 8, שוק הפשפשים

חוף הריף - דרומה על יפת, ימינה אחרי גלידה אנדרי, אחרי השגרירות הצרפתית אלכסון ימינה דרך הפארק.

מסעדת האחים- אסף הרופא