יום ראשון, 7 בדצמבר 2008

Live in Ramallah


מה את עושה כאן שאל אותי ג'אדמטיילתעניתי אינסטינקטיביתג'אד היה עטוף בחאן,הכפיה המסורתיתעינינו היו שיכורות ונוקבות והוא עורר בי סקרנות ג'אד צחק לתשובתי. הוא שאל אותי מה באמת אני עושה כאןברמאללה באתי לראותבאתי למצוא תקווה לשינויעניתי את התשובה הכי קרובה לאמת שיכולתי לענותמתוך הסבכים של השקריםהזהות הבדויה והפחד ניסיתי לדלות חוטים של אמת הרי באתי לשוחח ולהכיר ולא לגלם דמות במחזה שהמציאות הפוליטית כפתה עלינו.

 הוא אמר שיש תקווה לשינוי כל עוד יהיה מאבק לשחרורהוא התיר את הכפייה מצווארו הסביר לי מה היאהסביר לי שעלינו ללחום למען החופשזו הנקודה בה ידעתי שהכל ישתנהכל שיחותינו שקדמו לרגע הזהעל האפייההאמנות ועל החייםהפלירטוט המאופק שלנוהכל יישכח ויקבל תפנית חדה.

 כבר לא נהיה שני אנשים שמנהלים דיאלוג בבר אופנתי ברמאללהאני אהיה הזרה והוא יהיה הקיצוני המתגונןהקורבן הזועםהנואם והשונא.

 "אני לא אוהב את הזריםאני לא אומר שום דבר עלייךבמחילה, אך נדמה לי שכולם מרגליםלאו דווקא לישראל אלא למדינות שלהםהנהנתי בשתיקה אמרתי שרק הגעתי ואני עוד לא מתמצאת.... "הם שואלים אותי למה אנחנו אלימיםהוא המשיך "למה אנחנו מבצעים פיגועים בתל אביב והורגים גם ילדיםיש לנו זכות להרוג כל ילד כל עוד הכיבוש נמשךהשתתקתיהצגתי את עצמי כאוקראיניתבכל מאודי רציתי לאמר לו שאני ישראליתשהבחורה איתה דיבר בדקות האחרונותשאיתה צחק והסכים היאהיא המפלצת אותה הוא שונארציתי לדבר איתו על אלימות כמו שהייתי מדברת עם ישראלי ימני קיצוניאך השתתקתיידעתי שאם אחשף בכל דרך אעמיד את עצמי ואת חבריי בסכנהידידנו מרמאללה כבר הרגיש את המתח ורק חיכה לסימן ממניהזמנו חשבון והסתלקנו

אחמד, המארח המקסים שלנו התעצב, "זה הערב הראשון שלך ברמאללה והפלסטינאי השני אותו את פוגשת הוא כזה," אמר. לא היתה לי סיבה להתעצב. באתי לראות את רמאללה על כל גווניה ופניהאחד מהם היה של שנאה, שנאה שכל כך מוכרת לי מהצד השני

המקף המפריד בין ישראל לפלסטין התארך והפך לדרך  שהחלה במזרח ירושליםעברה בקלנדיהונמתחה עד רמאללהעם הימתחו של המקף הוא קיבל איכויות חדשותהמקף הפך למראה הקיצוני הימני הישראלי מול בבואתו הפלסטיניתהחרדה שלי למראה כל שוטר הדגימה לי כיצד מרגיש כל פלסטיני בכל מקום בארץולרגע אני הייתי הנרדפתבמקום לא ליחוקית ולא חוקיתפולשתאך עדיין באתי למקום נכבש מתוך זהות כפויה של כובש ודבר לא ישנה זאתגם לא לבי הפועם בדהרה במחסום.

גם רמאללה עצמה מחולקת לבבואותיש רמאללה של חוץ ורמאללה של פניםבחוץ צנועיםהנשים מכוסות ראשנשים צעירות לא מתרועעות עם גברים צעיריםהלבוש צנוע והמבט ביישן אך בפניםבמקומות הנכוניםבמספר בתי הקפה האופנתיים בבר המרכזי זו רמאללה של פניםרמאללה הליברליתהשכבות מוסרותהאידאולוגיה הפוליטית נשמרת אך הדתית נשארת בחוץ כמו נעליים בכניסה למסגדאפשר לראות נערות בלבוש מינימלישולחנות מעורביםאלכוהול זורם ואווירה קלילה אפשר היה להגיד שזו בועה מן הסוג האסקפיסטי של תל אביב אך זו לא פריווליגיה שניתנה להםבועה זקוקה לתנאים אחרים כדי הלתקיים  וברמאללה האוויר אינו מספיק יציב כדי שאפילו מעטה דקיק של שאננות ייווצר.


איני יודעת אם הקסם בטיול היה באיסור או בזרותבידיעה שאתה במקום אחר מחוץ לארץ ובתוך הארץבעיר שהיא הדבר הכי קרוב לאורבניות בשטחיםלפחות כך נדמה לינהניתי ברמאללה נהניתי מהטיול על מורכבותועל רגעיו המפחידיםהמורכביםהמצחיקים וההזויים


נהניתי מפאדי שהלין אותנו בביתוקירותיו היו מלאים בגלויות נוסטלגיות של פלסטין וכרזות פוליטיות, free palestine, boycot israel בווריאציות שונותוהמארח בתחילה מסוייג מעט  מהחברה הישראליתהשתחרר עם האלכוהול ועם אווירת סוף הלילה וצחוקו הצטרף לצחוק המתגלגל של כולנו צחוק של שחרור מתחיםצחוק שעלה מתוך פקעת חרדות וגם מתוך רוח טובה וחברות.

 הגעתי לרמאללה עטופה בצמר גפן של ידידותחברה טובה משמאל ורע שאין כמוהו מימיןאליהם הצטרף המארחיליד המזרח התיכוןפעיל מקומי אדם רחב לב ואופקיםהוא לקח אותנו בערב למקומות הנעימים והמעניינים לבלות בהם ובבוקר הוליך אותנו למוקטעהלא תכננו להיכנס לשם המוזוליאום לעראפת פתוח למבקרים אך נאמר לנו שיש צורך במסמכים הפקדנו בידי החברה הבינלאומית מצלמה וחיכינו לה בחוץ.,

 אני הייתי חייבת להתחכם ולצלם תמונות באופן סמוי ממש צלמת עיתונות נועזתתוך דקה ניגש אלינו חייל פלסטיני ואמר משהו בערבית שנשמע כמו, "מה אתם עושים פהניירות בבקשהאחרי חלופת מספר מילים עם המארח הוא ביקש באנגלית לא לצלם ואמר שאם אנחנו רוצים אפשר לצלם בפנים לא נותרה לנו ברירה וניגשנו לכיוון השערהתבקשנו להפקיד את תיקינו בכניסהתעודות הזהות הכחולות שלנו נשארו בידי השומרים, נסתרות בתיקים, ואנחנו נכנסו פנימה.  אני במוקטעהקברו של עראפתשברי חדשות מתחילת המאה ריצדו במוחיהצטלמנו בהתרגשותלא מאמינים שאנחנו כאןשיא ההסתננותהאיסור הסימבולי ביותרביקשנו מהאחראי במקום לצלם את ארבעתנולא מאמינים שאנו כה נועזים וחצופיםמנסים לא לצחקק מעצבנותמנסים להיזכר שאני נמצאים בכל זאת בקברו של עראפת.

לאחר הביקור חזרנו למרכזהעיר היתה הומה ושוקקת בגלל חג הקורבןלא יכולנו למצוא עיתוי יותר טובמכל הכפרים באיזור הגיעו עוד ועוד אנשים, ממלאים את הרחובות המלאים בבלונים מרחפיםגם בדיסנילנד לא ראיתי כל הרבה הליום צבעוני

השוק שקקהרחובות נהרוהשלטים דלקו וכל טוב שטף את הרחובות.  מנעליים עד קלמנטינותהדוכנים היו צבעוניים ומפתים ורק הדחיסות והצפיפות פגמו בהנאהמסביב לכיכר המרכזית נסעה משאית של החזית העממית לשחרור פלסטין הרמקולים זעקו "פלסטין שלנוונערים טיפסו על האריות בכיכרבאופן מוזר היתה יותר אופטימיות מאלימות ברגע הזהרגע של התאחדות הערבית שלי לא מספיק טובה כדי לקלוט דקויות של אלימותולמעשה הערבית שלי אינה קיימת כללייתכן וזה היה רגע רווי בלאומנות ואלימות אך אני ביקשתי תחת השמיים התכוליםהיום הבהיר והככר המרשימה לחוות רגע מלא תקווההרי נאמנות מוחלטת למציאות לא היתה מאפשרת אף רגע של שחרור והנאה בטיול הזה ולמעשה בכל החיים המורכבים שלנו כאן

יש רגעים של שכחה והדחקה ושי רגעים ברורים של דכדוךחוסר אונים וצער ויש רגעים בהם משהו נוצרמשהו בלתי רגילרגעים בהם האדם מתעלה על הפוליטיקה ויוצר קשר מבעד למחסומי השנאה והפחדיש סיבות רבות להרגיש תקווה וסיבות רבות יותר להתאייש לחלוטיןהמסע שלי לראמללה הוא מסע קטןרדוד ואמיץ בדרכו אך הוא חלק ממסע ההיכרות שלי שיאפשר לי לי לראות יותר מבעד לעינו של האחרה-אחר בהא הידיעהלא האחר הפוליטיאלא האחר האנושי החברתי.  כל כך הרבה מחסומים שמפלגים בינינומחסומים של לאוםמגדרשל היסטוריה ושל בטוןחציית המחסום ביני לבין האחר לא מחייבת תעודת זהות כחולהאו נסיעה לרמאללה אך היא מחייבת מעבר על החוק מעבר על פני המוכר ובטוחערעור על הפקודות המוטמעות בנו.  והשכר לאחר החצייהלאחר רגיעת הלב הפועםלא יסולא בפזזהו השכר של חציית הגבולות והמקפים.  


*עוד על הטיול אפשר ומומלץ לקרוא אצל חברי למסע, יובל בן-עמי




















אין תגובות: